שמות משפחה

בבבל לא נהגו להשתמש בשמות משפחה, במקום זאת השתמשו בשם האב.

במידה והיו מספר אנשים בעלי שם זהה באותה סביבה, ניתנו להם כינויים לפי המקום ממנו בא אבי המשפחה, או לפי עיסוקו, או לפי מום שהיה לו, או תכונה מיוחדת וכיו"ב, וכך הבדילו ביניהם. 

 

דוגמאות לכינויים כאלה:

אבו אל-טורשי – מוכר חמוצים

אבו אל-סמך – מוכר דגים

אבו אל פאג'ה – מוכר מעי צאן או בקר ממולאים המבושלים כחמין

אטראקצ'י – בעל חנות לבגדי ערבים

איראני – מוצאו מפרס

בחר – הפליג בים

בצראווי – מהעיר בצרה

בקאל – בעל חנות מכולת

 ג'יתאיאת – מוכר בד רקום ששמש למצנפת

דרזי – חייט

חילאווי – מהעיר חילה

כאבי – שם געגוע ליעקב

כזאם, כזום – נזם באף

מצלאווי – מהעיר מוצל

נורי – קיצור מנוריאל

סוודאיי – שחור מאוד

סומך – עוזר החזן

סחייק – יצחק הקטן

עטאר – מוכר תבלינים

פתאל – בעל מטוויה

צאאייג' – צורף

צאלח – תרגום של צדוק

צבאג' – צבעי

צדקה – ממשפחת הרב צדקה חוצין

קזאז – מוכר חוטי משי

שאמי – יוצא דמשק

שרבאני – מהעיר שהרבאן