תנועת המחתרת הציונית-חלוצית בעיראק

"התנועה" פעלה בין השנים 1942 – 1951 בתנאי מחתרת קפדניים. למרות המשטר הצבאי, המשברים, המאסרים והעינויים, הצליחה התנועה בתקופה קצרה, להגשים יעדיה בתחומי החינוך וההעפלה וכן בהתארגנות להגנה על הרובע היהודי בעת חשש לפרעות.

כמו כן, הצליחה "התנועה" להעלות בדרך בלתי לגאלית כ-13,000 יהודים שהיוו כ-10% מכלל יהודי עיראק. למהלך זה היתה השפעה מכרעת על החלטת ממשלת עיראק בעניין חוק שלילת הנתינות מחד ועל ממדיה המאסיביים של ההרשמה לעלייה מאידך.

סיפורה של המחתרת מקפל בתוכו את העשור האחרון והמטלטל של יהודי עיראק, שהתחיל בפרעות ה"פרהוד" בשנת 1941 והסתיים בגאולתם ב"מבצע עזרא ונחמיה".